<h1>סמ"ג לאוין סימן ר"כ</h1>
<h2>דף סג.</h2>
לא תאכלו על הדם (ויקרא י"ט כ"ו) בפ"ד מיתות דורש מכאן אזהרה לבן סורר ומורה כלומר לא תאכל אכילה המביאה לידי שפיכות דמים, שהרי אינו נהרג אלא על אכילה מכוערת שאכל שנאמר זולל וסובא (ע"פ לשון הרמב"ם ממרים פ"ז הל' א') ואין לוקין על לאו זה לפי שהוא לאו שבכללות שכמה דרשות דורש מזה, שסנהדרין שהרגו את הנפש לא יטעמו כלום כל אותו היום, ועוד אזהרה שאין מברין על הרוגי בית דין, ועוד אזהרה שלא יאכל אדם קודם שיתפלל על דמו כדאיתא בברכות (י' ב'), ולכך הוצרך שם בפרק [בן] סורר ומורה (סנהדרין ע"א ב') ללמוד מלקות מויסרו.
<h2>דף סח:</h2>
שנינו בפרק בן סורר ומורה מאימתי נעשה בן סורר ומורה משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן התחתון ולא העליון אלא שדברו חכמים בלשון נקייה שנאמר כי יהיה לאיש בן סורר ומורה כי יהיה לאיש בן, בן הסמוך לגבורתו של איש וזהו כשהביא שתי שערות, בן ולא בת, בן ולא איש וכשהקיף הרי הוא איש, קטן פטור שלא בא לכלל המצות, ובגמרא (ס"ט א') א"ר כרוספדאי א"ר שבתאי כל ימיו של בן סורר ומורה אינו אלא שלש חדשים בלבד, שהרי משהביא שתי שערות ראוי להוליד ואחר ג' חדשים ניכר העובר ואמרה תורה בן ולא הראוי לקרותו אב ואף על פי שלא הקיף הזקן עדיין, או אם הקיף אפילו קודם שלשה חדשים פטור שנאמר בן ולא איש. מסקנות ההלכות שם (ע'—ע"א) שאין בן סורר ומורה חייב סקילה עד שיגנוב משל אביו ויקנה בשר בזול ויין בזול ויאכל אותם חוץ לרשות אביו בחבורה שכולם סריקים, פירוש ריקים תרגומו (שופטים י"א ג') סריקים, ויאכל [ה]בשר חי ואינו חי מבושל ואינו מבושל כדרך שהגנבים אוכלין וישתה היין מזוג ואינו מזוג כדרך שהגרגרנים שותים (רמב"ם ממרים פ"ז הל' ב'), שבכל העניין הזה הוא נמשך יותר (רש"י בסוגיא), והוא שיאכל תרטימר בשר פירוש חצי מנה וישתה חצי לוג יין האיטלקי בסעודה אחת, אבל בסעודת מצוה אפילו כולם ריקים אינו נמשך אחר זה ופטור (ע' ב'), אכל נבילות וטרפות פטור שנאמר איננו שומע בקולנו זולל וסובא ולא בקולו של מקום, אכל כל מאכל ולא אכל בשר שתה כל משקה ולא שתה יין אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר זולל וסובא ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (משלי כ"ג כ') אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו (ע' א').
<h2>דף עא.</h2>
כיצד דנין בין סורר ומורה מביאין אותו אביו ואמו תחילה לבית דין של שלשה ואומרים להם בננו זה סורר ומורה ומביאין שם שני עדים שגנב משל אביו וקנה בשר ויין במה שגנב ואכל אותה האכילה ברשות אחרים באותו העניין שאמרנו ומלקין אותו שנאמר ויסרו אותו, חזר וגנב משל אביו ואכל אכילה זו אביו ואמו מביאין אותו לב"ד של עשרים ושלשה ומביאין שנים ומעידין עליו שגנב ואכל אכילה זו האמורה אחר שהתרו בו וזו היא עדות אחרונה אפילו היו שנים הראשונים הם האחרונים ואחר שמקבלין עדותן בודקין אותו שמא הקיף השער את כל הגיד, אם לא הקיף ולא שלמו לו שלשה חדשים גומרים את כל דינו כדרך כל הרוגי בית דין וסוקלין אותו, ואינו נסקל עד שיהיו שם שלשה הראשונים שנאמר בננו זה זהו שלקה בפניכם (רמב"ם ממרים פ"ז הל' ז' ע"ש), עוד שנינו שם היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה אמו רוצה ואביו אינו רוצה אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר ותפשו בו אביו ואמו, היה אחד מהם גידם או חיגר או אילם או סומא או חרש אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר ותפשו בו ולא גידמין והוציאו אותו ולא חיגרין ואמרו ולא אילמין בנינו זה ולא סומין איננו שומע בקולנו ולא חרשין (רמב"ם שם הל' י'). וכבר בארנו במקום אחר (עשין ק"י) שבן סורר ומורה הוא אחד מן הארבעה שצריכין הכרזה שכותבין לכל ישראל פלוני נסקל על שהיה בן סורר ומורה שהרי כתוב בו וכל ישראל ישמעו ויראו (סנהדרין פ"ט א').
